הכרעת דין בתיק תת"ע 656-03-12

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו ב-29.8.11 נהגה הנאשמת ברכב בעת שהרכב היה בתנועה והשתמשה בטלפון שלא באמצעות דיבורית. זאת בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

הנאשמת כפרה באשמה ונשמעו ראיות בתיק.

מטעם התביעה העיד השוטר ויצמן צחי, שרשם בדוח כי ביום האירוע עבד השוטר בעבודות בכביש. השוטר עמד בצומת, כשהוא רואה את הנאשמת מגיעה עם רכבה ברחוב הדגנים לכיוון רחוב אילת. שעה שהיא אוחזת ביד ימין בצמוד לאוזן ימין מכשיר טלפון נייד. השוטר ניגש לרכב הנאשמת וסימן לה לעצור ובהמשך בתחנת המשטרה רשם לה דוח.

תגובת הנאשמת לשוטר הייתה: "אני דיברתי עם חברה שלי, הרחוב היה חסום עד רחוב אילת, לא הייתה דרך לצאת".

מטעם ההגנה העידה הנאשמת, לדבריה היא יצאה בבוקר מביתה עם שני ילדיה, לכיוון הספארי, לאחר שקבעה עם חברה בכניסה לבניין. הנאשמת החלה בנסיעה, הדרך הייתה חסומה. הנאשמת עצרה מול הקונוסים, לא הבינה כיצד היא אמורה לצאת מהרחוב. חברתה התקשרה אליה ושאלה אותה למה היא לא מגיעה. חברתה אמרה לה כי שוחחה עם שוטר, שאמר לה כי הרחוב חסום והנאשמת צריכה לנסוע בניגוד לכיוון על מנת לצאת מהרחוב. הנאשמת נסעה לאחור עד לביתה, הגיעה לחניה ושוב חברתה התקשרה אליה כדי לשאול היכן היא. הנאשמת שוחחה עם חברתה כאשר היא בחניה, פנתה עם כיוון הפרונט של הרכב לכיוון הנסיעה והחלה בנסיעה כאשר לטענתה היא שוחחה עם חברתה בחניה של ביתה. השוטר עצר את הנאשמת, לדבריה אמרה לשוטר, שהיא יודעת שהיא נוסעת בניגוד לכיוון. אולם, כיוון שהרחוב סגור לא הייתה לה דרך לצאת מהרחוב, השוטר אמר לה כי היא שוחחה בטלפון וביקש את מסמכיה. הנאשמת טענה, כי היא אמרה לשוטר כי שוחחה בטלפון בזמן שהייתה בעצירה בתוך החניה בביתה ונתנה לשוטר את המסמכים. אז החל להתפתח דין ודברים בין חברתה לשוטר, שגרר אירוע שהוביל את השניים לתחנת המשטרה.

עוד מטעם ההגנה העידה מאיה זלמנוביץ בארי, לדבריה קבעה עם הנאשמת לנסוע לספארי. היא הגיעה לרחוב אילת במטרה לפנות לרחוב הדגנים. לא יכלה לפנות ימינה. שאלה את השוטר היכן היא צריכה להמתין, השוטר אמר לה לעשות פרסה ולחכות עד שחברתה תצא. העדה התקשרה לחברתה לשאול היכן היא והנאשמת אמרה לי שהיא תקועה בגלל מנוף, העדה אמרה לנאשמת לנסוע לאחור בניגוד לכיוון. בשלה זה החל דין ודברים בין השוטר לעדה. לאחר שהעדה המתינה 3-4 דק' התקשרה שוב לנאשמת, זו אמרה שהיא בחניה והיא יוצאת לכיוונה. כאשר, הנאשמת יצאה לכיוון העדה, העדה ראתה כי השוטר עצר את הנאשמת וכי הם מתמהמהים. העדה ניגשה לשאול מה קרה ואז אמרה לה הנאשמת כי השוטר רוצה לרשום לה דוח על פלאפון.

לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי להרשיע את הנאשמת וזאת מהנסיבות הבאות:

ראשית, ברצוני להתייחס לאופן ההתנהלות שהייתה בביהמ"ש, התנהלות זו לא הייתה ראויה, ב"כ הצדדים לא אפשרו ניהול תקין של המשפט. יאמר, כי ב"כ הצדדים הפריעו אחד לשני במהלך החקירות הראשית והנגדית, ביהמ"ש נדרש מספר פעמים להפסיק את הדיון על מנת לרשום הערות בפרוטוקול לגבי התנהלות ההליך, לא אחת היה צורך בביטול שאלות שהתשובה להם נענתה ע"י ב"כ הצדדים. מהלך כל הדיון ב"כ הצדדים העירו הערות שחרגו מכללי הדיון בבית המשפט. התיק הנוכחי יצא מכל פרופורציה לגבי העבירה שבוצעה ואופן התנהלות הצדדים באולם ביהמ"ש. בנוסף אני סבור כי התיק יצא מכל פרופורציה לגבי התנהלות הצדדים לאחר עצירת הרכב ע"י השוטר.

לעניין העבירה שנדונה בפני, הנאשמת מואשמת בעבירה של שימוש בטלפון תוך כדי נסיעה שלא באמצעות דיבורית. בתחילה אציין כי אין מחלוקת כי לנאשמת אין דיבורית ברכב (עמ' 14 שורות 24 ו 28 לפרוטוקול). השוטר הבחין בנאשמת אוחזת ביד ימין את הטלפון, הנאשמת טענה בביהמ"ש כי לא אחזה את הטלפון בידה הימנית וזאת נוכח העובדה כי היא שוחחה בטלפון, כאשר היא נמצאת בחניה, טענה זו, אין בידי לקבל. הנאשמת בתגובתה במעמד רישום הדוח לא טענה כי שוחחה בחניה, טענה זו עלתה לראשונה בהקראה. מעבר לכך, במהלך הדיון כאשר ב"כ הנאשמת חקר את השוטר לגבי אופן ביצוע העבירה אותה ראה, לא חקר ב"כ הנאשמת את השוטר לגבי תוכן התגובה, בנסיבות אלה הרי משוויתר ב"כ הנאשמת על חקירה לגבי שאלה שהיא במחלוקת, הרי שב"כ הנאשמת למעשה ויתר על חקירה זו כי תגובת הנאשמת לא נרשמה במדויק.

גם טענת הנאשמת כי למעשה שוחחה בחניה אינה נראית הגיונית, שכן הנאשמת לא השתמשה בחניה כחניה על מנת לעצור את רכבה ולחנות במקום. אלא, הכניסה לחניה הייתה חלק מנסיעה על מנת להסתובב ולצאת מהרחוב. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הטענה של הנאשמת כי היא הייתה בחניה מהווה איזשהו טענה כי אכן חנתה במקום, אלא הנאשמת נסעה והחניה היוותה מקום רק כדי להסתובב, דבר שמהווה חלק מהנסיעה הרציפה של הנאשמת עד היציאה מהרחוב. בנוסף, השוטר לא ראה כלל את הנאשמת בחניה ולא נחקר על שדה הראיה שלו. כיצד זה יכול לראות את הנאשמת בחניה. אלא, לדבריו הוא ראה את הנאשמת נוסעת ברחוב. אם אכן קרה האירוע בתוך החניה הרי שהשוטר לא יכול לראות את הנאשמת אוחזת בטלפון ולכאורה השוטר בדה מליבו את האירוע של הטלפון.

לא התרשמתי שהשוטר בדה את האירוע. הנאשמת נשאלה בצורה מפורשת האם השוטר ביקש להתנכל לה והשיבה בתשובה שלילית, (עמוד 16 שורה 13 לפרוטוקול). השוטר הודיע לנאשמת כי היא שוחחה בטלפון והוא עומד לתת לה דוח על כך, מיד עם עצירתה. כך שכל האירוע המאוחר שהתלווה לאירוע הטלפון אינו רלוונטי לעובדה כי השוטר אכן ראה את העבירה ולא היה לשוטר רצון להתנכל ולבדות עבירות שבוצעו ע"י הנאשמת שלא התרחשו. השוטר אמר לנאשמת מיד עם עצירתה כי היא אחזה בטלפון, הנאשמת טענה כי שוחחה עם חברתה. בנסיבות אלה, נראה על פניו כי השוטר, אכן ראה את הנאשמת אוחזת בטלפון.

לעניין טענת ב"כ הנאשמת כי הנאשמת היא איטרת יד ימין, לא מצאתי בטענה זאת ממש שכן השוטר ראה את הנאשמת אוחזת את הטלפון ביד אחת ונוהגת. העובדה שהנאשמת אחזה את הטלפון ביד ימין ולא ביד שמאל. אין בה כדי לפגוע בעובדה שהשוטר ראה את הנאשמת אוחזת בטלפון, שכן מתבקש שבמהלך נהיגה נהג אוחז גם בהגה.

עדת ההגנה בסיום עדותה אמרה את המשפט הבא "אני חושבת ומתנצלת כי כל הסיטואציה קרתה בגללי, אני אומרת את זה לדקלה", (עמוד 20 שורה 23 לפרוטוקול). יאמר כי עדה זו עמדה לדין בעבירה של אי ציות להוראת שוטר. העדה עמדה על חפותה ואף זוכתה מהעבירה בה הואשמה בביהמ"ש. דבריה כי היא מתנצלת על כל הסיטואציה שקרתה בגללה ולכאורה נרשם לנאשמת דוח בגלל התנהגותה. תמוהה בעיני שכן אם העדה לא הייתה אשמה וזוכתה ואף חזרה על כך בביהמ"ש מספר פעמים, מדוע שתתנצל על דבר שלא עשתה. אמרתה של העדה מחזקת בי את התחושה כי רישום הדוח נעשה לנאשמת כדין ואינו קשור כלל לאירוע הנלווה לאירוע הנסיעה עם הטלפון.

ב"כ הנאשמת ציין שקרים רבים שנפלו בעדותו של השוטר ויצמן, אני סבור כי הדברים אינם רלוונטיים לאירוע הפלאפון שכן אכן קיימות סתירות בין המסמכים השונים שהגיש ב"כ הנאשמת לדברים שאמר העד בביהמ"ש, אולם, ביהמ"ש לא אחת מקבל חלק מגרסאות אלה כגרסאות אמינות וחלק פוסל כגרסאות שאין בהם מן האמת.

בתיק הנוכחי כל החקירה שנעשתה לשוטר ויצמן הייתה כדי לפגוע במהימנותו, לא מצאתי כי לעניין אירוע הטלפון נפגעה מהימנותו של העד, וזאת נוכח הסתירות שהיו בגרסאות השונות להן טען ב"כ הנאשמת. לא אחת אנשים מוסרים גרסאות שונות בהליכים שונים, בהתאם לטענות שנטענות כנגדם. ב"כ הנאשמת לא מסר לביהמ"ש את כתבי הטענות שעל סמך אותם מסמכים הוגשו התצהירים של העד.

לציין כי מרבית החקירה הנגדית שהתנהלה בביהמ"ש הייתה לא רלוונטית לאירוע הטלפון. לגביו השוטר נחקר באופן חלקי ביותר ולא ממצה ושאלות עקרוניות ומהותיות לעברת הטלפון, כמו לגבי תגובת הנאשמת, שדה הראיה נשארו בבחינת חסר לגבי הנאשמת.

בתאריך 27.01.13 הוגשה בקשה להגשת חומר ראיות נוסף מכוח סעיף 165 לחסד"פ. סעיף זה הוא סעיף המאפשר הבאת ראיות הזמה של התביעה ולא ההגנה. בנסיבות אלו הבקשה נדחתה. יצוין כי בית המשפט עיין בבקשה ובמסמכים שצורפו לה ולא מצאתי לשנות מהחלטתי בהכרעת הדין.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטר, לו אני מאמין, ולאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה, מצאתי להרשיע את הנאשמת בעובדות כתב האישום.

ניתנה היום,  י"ז בשבט תשע"ג , 28 ינואר 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: